כפי שנאמר במאמר זה, הלוחמים במלחמה האחרונה אינם חיים את אמונתם היהודית או האיסלמית, הם צבועים נוטפים מדם הקורבנות שלהם. היהדות לא מלמדת שזה בסדר לתקוף ולהרוג פלסטינים בגדה המערבית, לגנוב את אדמתם, להרוס את בתיהם, חוותיהם, עסקים, מסגדים, חיסול קהילות שלמות. האיסלאם לא מלמד שזה בסדר לקרוא להשמדת ישראל, האומה היהודית, ולתקוף ולהרוג יהודים בישראל, להרוס משפחות ולפעמים קהילות שלמות, לשחוט תינוקות, ילדים, גברים ונשים בכל הגילאים. האיסלאם לא מלמד את הפחדנות שהחמאס/דש משתמש בעזה זה בסדר, מסתתר מאחורי אזרחים חפים מפשע, שרובם לא תומכים או שייכים לחמאס/דש. היהדות לא מלמדת שרצח העם על ידי צבא ההגנה הישראלי בעזה מקובל. האלימות הנוראה הזו חייבת להיפסק, שלום לא יגיע לישראל, לגדה המערבית ולעזה לא משנה מי "ינצח" בקרב הצבאי, האזרחים ימשיכו לסבול. זה מ- Sojourners .....
בתוך אלימות איומה, בשורת השלום מרגישה מטופשת. זה לא
כולנו מזועזעים מההתקפות הנוראיות והבלתי אנושיות של חמאס על עם ישראל, שגרמו למותם של יותר מ-1,000 בני אדם, על פי ההערכות האחרונות. התקיפות האוויריות של ישראל הרגו לפחות 1,000 נוספים; אלפי אנשים מכל צד נפצעים. הן בישראל והן בעזה, אזרחים חפים מפשע נושאים בנטל בסבב האחרון של אלימות קטלנית חסרת הבחנה, צבאית - אלימות שלא תפתור דבר ורק תבצר עוד יותר חוסר אמון הדדי, שנאה וצמא לנקמה.
אלימות מולידה אלימות
ראשית, עלינו לוותר על אלימות - כל אלימות, מכל המבצעים, מכל סיבה שהיא, ללא יוצא מן הכלל. זה תמיד נשמע מטופש לפנות לאי אלימות מול טרור מופקר ומושחת מבחינה מוסרית, ובכל זאת זהו המסר של הבשורה. יתרה מכך, מה שאנו רואים מתרחש בישראל, בעזה ומחוצה לה מדגים מה קורה כאשר אנו משתמשים בטיעונים חלשים ובלתי רלוונטיים כדי להצדיק אלימות; אלימות מולידה אלימות.
נראה עוד שפיכות דמים תמימה בימים הקרובים. ישראל תנסה לרסק לחלוטין את חמאס, עם המשך התקיפות האוויריות ו"המצור המוחלט " שלו על 2 מיליון תושבי עזה (כמעט מחציתם ילדים) האוסר על כל אדם או משהו - כולל מזון, מים וחשמל - להיכנס לאזור .
עם זאת, תהיה התוצאה המיידית אשר תהיה, שום רמה של אכזריות צבאית לא תמחץ לצמיתות את השאיפות הפלסטיניות. האמת הקשה היא שבטווח הארוך אין פתרון צבאי לסכסוך הישראלי-פלסטיני. פלגים חמושים פלסטיניים לעולם לא יוכלו להביס את הכוחות המזוינים הישראליים הנתמכים בתמיכה מתמשכת וחד משמעית מארה"ב, וגם כוח צבאי ישראלי לא יכול להטיל פתרון בר קיימא לסכסוך הפלסטיני-ישראלי. עד ששני הצדדים והקהילה הבינלאומית יאמצו את האמיתות הללו, מעגל האלימות הנורא הזה יימשך עוד שנים קדימה.
ממשיכים ללכת בדרך חסרת התקווה הזו שתוביל את כולנו לאבדון. זה חייב להיפסק.
דחה את הדת הלאומנית
הנביאים התנ"כיים קראו להכללה רדיקלית של האאוטסיידר , וקוראים תיגר על הצדקנות הלאומנית הצרה שהוקמה על ידי הבנה בלעדית של מי אלוהים העדיף. ברית אלוהים - המופרת לעתים קרובות על ידי חוסר הנאמנות של אנשי אלוהים - הוגדרה מחדש באופן נבואי ומתמשך כדי להגיע אפילו לרחבה יותר ממה שדמיינו בדרך כלל. ברכת ה' על עם ישראל הייתה קשורה ליחסו לנכרי, לזר ולזר; הגשת מילה נבואית היום מעידה על כך שקריאה לכל עם, לכל האנשים.
אף מנהיג פוליטי המחזיקים בשלטון בגופים הממשלתיים הישראליים או הפלסטינים לא מציע שום חזון לעתיד בר-קיימא ושליו עבור עמיהם, שחיים יחד על רצועת האדמה הצרה הזו שרבים עדיין מכנים קדושה. הרשות הפלסטינית, הגוף המנהל שמנהל חלקים מהגדה המערבית, איבדה אמינות ממחוז הבחירה שלה ונאחזת בכוח לא דמוקרטי ומסרבת לבחירות. חמאס, הקבוצה המיליטנטית הקיצונית האחראית על רצועת עזה, נשלטת על ידי אידיאולוגיה של אלימות ושנאה המצדיקה טרור . הפוליטיקה הישראלית מוחזקת כבת ערובה לקבוצות קיצוניות שבונות את הבסיס שלהן באמצעות שלילה בוטה של האנושות והזכויות של הפלסטינים. בטווח הארוך, התקוות לשלום מחייבות יצירת מרחב אזרחי ופוליטי בחברות הללו, שיאפשר בסופו של דבר לקולות רעננים ואמיצים להגיח למנהיגות חדשה.
מנהיגים פוליטיים בארה"ב סובלים מחוסר דמיון דומה. כאשר הטילים, הפצצות והכדורים המתודלקים ברטוריקה מתלקחת ייפסקו בסופו של דבר על ידי הפסקת אש הדדית כלשהי או שנכפתה, האם נמשיך להציע צ'ק כספי ריק, בגיבוי המוסרי והדיפלומטי הבלתי מעורער שלנו, לישראל? או האם העם הזה יכיר בכך שעתיד בטוח ובר קיימא באמת למדינת ישראל ולעם היהודי מחייב חזון עתידי המכיר באופן מלא בזכויות, באנושיות ובהתגלמות הפוליטית של שכניו ואזרחיו הפלסטינים? והאם השפעתנו תהיה תחת מטרה זו?
נוכחות אלוהים ב'אחר'
לבסוף, עד נוצרי לאלימות שאין לתאר את האמת הרדיקלית, הנגד-תרבותית מכולן, שתמיד מודחקת בהתקפות כאלה: נוכחות צלם אלוהים, הנחה בליבו של כל אדם, מתחת לכל דבר אחר שיכסה. או לבזות אותו. תמיד, בליבו של "האחר", צלם אלוהים נמצא שם. בסופו של דבר, ההתמכרות שלנו לאלימות מפרה את אלוהים, שאהבתו נשארת קשורה לכל מה שאלוהים ברא.
הטרגדיה האירונית היא שרבים מהאנשים המעורבים בשני הצדדים של הסכסוך הנורא הזה - אנשים שמתחייבים לנאמנותם לאל שהם סוגדים לו כקדוש - מכחישים כל מראית עין של נוכחות אלוהים באחר, ומאשרים את מעשי ההרס שלהם. כן, על הנוצרים להתחנן לצעדים פרגמטיים כדי להביא להפסקת פעולות האיבה, ולשזור הבנות נחרצות של צדק בהצעות לשלום בר קיימא. אבל העדות של הנוצרים צריכה לומר את האמיתות הבסיסיות והברורות ביותר של אמונתנו: דמותו הבלתי הפיכה של אלוהים בכל אדם, הקריאה הנבואית להכללה המשקפת את אהבתו של אלוהים, והדרך של אי-אלימות חסרת פשרות המופגנת בחיי אדוננו.
ווסלי גרנברג-מייקלסון הוא עורך תורם של Sojourners ומזכיר כללי לשעבר של הכנסייה הרפורמית באמריקה. ספרו האחרון הוא Without Oars: Casting Off into a Life of Pilgrimage .
תוויות: נצרות , עזה , רצח עם , חמאס / דאש , צה"ל , ישראל , יהודים , פלסטינים , שלום , טרור , מלחמה , הגדה המערבית
No comments:
Post a Comment